“השפיל אותי מול כולם”: שוטר עיכב נכה בת 46 שעישנה קנאביס רפואי

אם חשבתם שחייהם של המטופלים בקנאביס רפואי, המתמודדים עם שלל מחלות, כאבים וקשיים, כבר מורכבים מספיק, הרי שהחוק המוזר שאוסר עליהם להשתמש בתרופה שלהם מחוץ לבית, לצד היחס המשטרתי כלפיהם – ממררים את חייהם עוד יותר.

לאחרונה אף מסתמן שהמשטרה מחריפה את האכיפה נגד עבירות שימוש עצמי בקנאביס גם נגד חולים המטופלים ברישיון, בדגש על כאלה שעושים זאת בחוף הים.

בדיוק כמו בסיפור שנחשף במגזין קנאביס לפני כשבועיים, אז ע’ בן ה-42 עוכב ונרשם לו קנס כי עישן קנאביס בחוף וזאת למרות שברשותו רישיון קנאביס רפואי, כך גם כעת, הפעם במקרה של ע’, נכה בת 46.

בסוף השבוע האחרון ע’, נשואה ואמא לשלושה (בן 16, בת 15, בן 10), הגיעה עם משפחתה לחוף הנכים באשקלון ורצתה להקל על כאביה בעזרת הקנאביס הרפואי שהיא מחזיקה ברישיון בשנתיים האחרונות, אולם השוטר אלכסנדר שניידר ממשטרת אשקלון לא אהב את הרעיון.   

“אני אישה חולה בת 46, בעלת תג נכה וחיה מקצבת נכות של הביטוח הלאומי”, מספרת ע’ בשיחה עם מגזין קנאביס. “אני סובלת כבר שמונה שנים מפוסט טראומה, מכאבי פרקים, מפריצות דיסק בצוואר ובגב ועוד, כאשר התרופות היחידות שעוזרות לי הן הקנאביס הרפואי, שבו אני משתמשת בעישון בערך פעם בשעה וחצי, וזריקות נגד כאבים שאני מקבלת פעם בתקופה במרפאת כאב.”

לדברי ע’ “לפני קבלת הרישיון לקנאביס רפואי לקחתי משככי כאבים חזקים, אבל כמובן שהקנאביס הרבה יותר יעיל וידידותי מהם ועוזר לי הרבה יותר.”

“ביום שישי האחרון, בסביבות השעה שתיים בצהריים, הגעתי עם בעלי ושלושת ילדיי לחוף הנכים באשקלון, חנינו בחניית הנכים והתיישבתי קרוב לשביל הנגיש, מפני שהתקשיתי בהליכה. מאחר שסבלתי מכאבים, בשלב מסוים הדלקתי ג’וינט מהקנאביס הרפואי שלי, בלי לדעת שהחוק אוסר על השימוש בתרופה שלי מחוץ לביתי באוויר הפתוח.

“פתאום, כאילו משום מקום, הגיח מאחורי שוטר וחטף את הג’וינט מידי. נבהלתי מאוד והלב שלי החסיר פעימה, אבל הצלחתי להתאפס על עצמי מיד והסברתי לשוטר שיש לי רישיון ושמדובר בתרופה שלי. למרות זאת, השוטר לא הסתכל עליי אפילו. העיניים שלו היו כל הזמן מול האייפד והוא דרש בצורה מתנשאת ומעוררת אימה לדעת מה מספר תעודת הזהות שלי ומה שמי.

“נתתי לו כמובן את הפרטים שהוא ביקש, הסברתי שיש לי רישיון והוצאתי את הטלפון הנייד כדי להציג לו את האישור, אבל הוא אמר בטון מזלזל ‘את האישור שלך תראי לעצמך, יש לך עוד סמים בתיק?’ 

“אמרתי לו שוב שזאת התרופה שלי ושאני לא מבינה מה עשיתי לא בסדר, אבל הוא רצה שאתן לו את מה שהיה לי בתיק. אמרתי שאני לא יכולה, כי זאת התרופה שלי, והייתי כל כך המומה מההתייחסות שלו שביקשתי לדבר עם מישהו מעליו. הוא ענה: ‘אין לי מנהל. אני המנהל’, ואז שאל ‘מי פה יושב איתך’, כאילו כדי להוסיף עוד סעיפים לאשמה שלי, למרות שעישנתי באוויר הפתוח ולא הפרעתי לאיש”.

הרגשת מאוימת? במצוקה?

“בהחלט, זו היתה סיטואציה מאוד מפחידה, ואני גם סובלת מפוסט טראומה בעקבות סיפור חיים מורכב. כשהייתי נערה, אבא שלי לווה כסף בשוק האפור ולא החזיר, ובעקבות זאת איימו עלי שיאנסו וירצחו אותי. פניתי אז למשטרה, שכמובן לא סייעה לי בכלל, והיום אותה משטרה מוצאת את הזמן להיטפל אליי בחוף הים כשאני רק רוצה לקחת את התרופה שלי כדי לבלות בכיף עם משפחתי. 

“במצוקתי, התקשרתי למוקד 100 ואמרתי שיש שוטר שנטפל אליי ואני לא יודעת מה לעשות. התשובה שקיבלתי היתה שבמשטרה אי אפשר להתלונן על שוטרים, ושאני יכולה להתלונן במח”ש ביום ראשון.

“כל השיחה המביכה הזאת התנהלה מול הילדים שלי, וכשאנשים מסביב יושבים ומסתכלים. רציתי לקבור את עצמי מתחת לאדמה. הנכות שלי היא נושא רגיש, למה לחשוף אותי ככה מול כולם? גם הילדים שלי מאוד נבהלו. הם יודעים שאמא שלהם משתמשת בצמח כדי להקל על הכאבים שלה, למה הם צריכים לשמוע שוטר שואל את אמא שלהם אם יש לה סמים בתיק? ולמה אי אפשר לקיים שיחה מכבדת בצד, לא מול כולם?

“הרגשתי מבוכה מאוד גדולה, קמתי ואמרתי לו בוא נקיים את השיחה הזאת בצד, והוא אמר: ‘את לא יכולה ללכת מכאן, את מעוכבת’. בכל זאת המשכתי ללכת, כי ראיתי ניידת במרחק של 30 מטר וחשבתי שאולי מישהו שם יבוא לעזרתי. כשהגעתי לניידת ישבו בתוכה שלושה שוטרים. פניתי לשוטר שישב ליד הנהג ואמרתי לו שאני משתמשת בקנאביס לצורך רפואי, והוא חייך מאוזן לאוזן ולא גילה שום חמלה למצבי”.

איך הסתיים האירוע?

“בסופו של דבר השוטר נתן לי דו”ח על סך 1,000 שקלים, שאין לי אפשרות לשלם. אני מובטלת, חיה מקצבת נכות, שלא לדבר על ההוצאה הקבועה של כ-1,000 שקלים על קנאביס רפואי מידי חודש, הוצאה שהרפורמה החדשה של הקנאביס בישראל כפתה על אוכלוסיית החולים.

“אבל ההוצאה הכספית, למרות שהיא לא מוצדקת ואין לי איך לעמוד בה, היא העניין השולי בכל הסיפור. אין מילים שיוכלו לתאר את הכאב שחוויתי ואת העוול שהשוטר הזה עשה לי. התחושה היא שהוא ירה לי בלב מטווח אפס לעיני כולם, ואת זה שום דבר כבר לא יוכל לתקן. 

“הוא השפיל אותי וגרם לי לטראומה שעד עכשיו אני לא מצליחה להירגע ממנה. אני עם גוש של דמעות בגרון, לא הצלחתי לישון בלילה, ומאז המקרה אני חווה התקפי בכי בלתי נשלטים, לחץ בחזה וכאבים מוגברים בכל הגוף. הבן שלי התעורר בוכה באמצע הלילה כי הוא חלם שלוקחים את אמא שלו לכלא. ואני שואלת, על מה ולמה? במה חטאתי? בזה שאני אדם חולה?

“הייתי מצפה משוטר במדינת ישראל שיגלה רגישות כלפי אדם עם מוגבלות שאומר לו שהוא צורך את הצמח כתרופה, שלא ישפיל אותו לעיני כולם ויתייחס אליו כאל פושע או סוחר סמים. יש דרך ארץ, גם אם אדם עובר על החוק. אפשר להסביר לאותו אדם מה אומר החוק ולתת לו את הדו”ח מבלי להתנהג בצורה כוחנית ומבזה לעיני כולם”.

בעקבות המקרה כתבה ע’ פוסט חשוף שבו תיארה את מה שעברה. כעת, היא פועלת לכך שהדברים יגיעו לכל כתובת אפשרית בצמרת המדינה.

“אני מקווה שבעקבות הפוסט שלי ועוגמת הנפש שעברתי המשטרה תפעל לביטול הדו”ח ותבהיר לשוטרים איך לדבר עם אנשים בצורה מכבדת, ובמיוחד עם אנשים עם מוגבלות”, היא אומרת בכאב.

“בנוסף, אני לא מבינה איך החוק תומך בטיפול בחולים המשתמשים בקנאביס, אם אסור לעשן מחוץ לבית. אני מעשנת בערך כל שעה או שעה וחצי, כדי להתמודד עם הכאבים הקשים. זה אומר שאני לא יכולה לצאת עם הילדים שלי ליום בחוף הים ולהשתמש בתרופה שלי? האם עליי להיות כבולה לביתי בגלל שאני משתמשת בצמח הזה כתרופה?

“נדמה לי שגם לגורם המחוקק וגם לגורם המבצע יש מה ללמוד מהמקרה הקשה שעברתי, ואם המילים שלי יעזרו למנוע גסות רוח אפילו כלפי אדם אחד נוסף  – אני את שלי עשיתי”.

ממשטרת ישראל נמסר: “משטרת ישראל פועלת לאכיפת צריכת סמים מסוכנים בניגוד לחוק ובמיוחד כשהדבר נעשה בקרב הציבור, גם במקרים בהם אותו אדם מחזיק באישור רפואי אך צורך את הסמים בניגוד לתנאים שאושרו, כפי שהיה גם במקרה זה, במהלך פעילות אכיפה בחוף הים שהנו מקום ציבורי, הבחין השוטר באישה כשברשותה סמים מסוכנים, דבר שכאמור אסור עפ”י תנאי האישור הרפואי. לאור הנסיבות, נרשם לה קנס בגין העבירה.”